<h1>ארחות חיים הלכ' שתופי מבואות סימן מ"ה</h1>
<h2>דף סו:</h2>
וא"ר יוחנן מת בע"הב בשבת יורשיו מבטלין הרשות והלכה כר' יוחנן דאמר יש ביטול רשות מחצר לחצר וגם אומר רבא אנא כר' יוחנן סבירא לי ואומר ר"י דה"ה מבית לבית ומעשה בא לפני רש"י ז"ל בחופה א' ששכחו ולא עירבו והוצרך בו להוציא מבית לבית והתיר להם ע"י שבטלו רשותם לא'. וטוב לשייר חדר א' שלא יבטל ויהיה אסור להוציא מאותו חדר לאותו מקום שבטל מפני שנרא' כחוזר וזוכה ואז לא שייך להקשות א"כ בטלת עירוב מאותו מקום מיהו ר"ת פסק דאין ביטול רשות מחצר לחצר וצ"ע ושנים הדרי' בחצר א' ולא עירבו מבטל זה רשותו לזה עד שיעשה צרכיו ויחזור זה ויבטל לזה.
<h2>דף סט:</h2>
מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד לאותו רשות שנתן אוסר דר"מ מפני שנראה כחוזר בו ומבטלו ר' יהודה אומר במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר והלכה כר' יהודה וביטול רשות בשבת מותר לכתחלה וכן שכירות מעכו"ם אבל ר"י אומר דאין שוכרין רשות כשמואל עכ"ל הר"י ז"ל. ישראל שהוא מחלל שבתות בפרהסיא או שהוא עובד ע"ז הרי הוא כעכו"ם לכל דבריו ואין מערבין עמו ואין מבטל אבל שוכרין ממנו כעכו"ם ואם הוא מין מן המינים שאין מודי' בעירוב ואין מחללין כגון צדוקים וביתוסים והכופרי' בתורה שבעל פה אין שוכרין ממנו אלא מבטל רשותו כישראל הכשר ואם היה ישראל כשר וצדוקי בחצר הרי זה אוסר עליו עד שיבטל לו.
<h2>דף ע:</h2>
וא"ר יוחנן מת בע"הב בשבת יורשיו מבטלין הרשות והלכה כר' יוחנן דאמר יש ביטול רשות מחצר לחצר וגם אומר רבא אנא כר' יוחנן סבירא לי ואומר ר"י דה"ה מבית לבית ומעשה בא לפני רש"י ז"ל בחופה א' ששכחו ולא עירבו והוצרך בו להוציא מבית לבית והתיר להם ע"י שבטלו רשותם לא'. וטוב לשייר חדר א' שלא יבטל ויהיה אסור להוציא מאותו חדר לאותו מקום שבטל מפני שנרא' כחוזר וזוכה ואז לא שייך להקשות א"כ בטלת עירוב מאותו מקום מיהו ר"ת פסק דאין ביטול רשות מחצר לחצר וצ"ע ושנים הדרי' בחצר א' ולא עירבו מבטל זה רשותו לזה עד שיעשה צרכיו ויחזור זה ויבטל לזה.
